נאור סיבוני

במהלך שירותו המשיך בנתינה. הוא סייע לחיילים בודדים ולחברים ככל שביקשו, לא פעם חלק איתם אוכל ושתייה. בצניעותו, מעולם לא סיפר על כך לאיש.

בסוכות 2023, בעת ששירת במוצב נחל עוז בתפקיד קלע, קיבל אות חייל מצטיין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת נאור היה במוצב נחל עוז. עם הישמע האזעקות, נכנס למיגונית והתכתב עם אחיו דור. הוא צילם את השמים וכתב "הם השתגעו קצת. יש יותר מדי יירוטים וטילים". לאחר מכן התכונן לעלות לעמדת הקליעה. כעבור רבע שעה, כשאחותו רותם התקשרה אליו, הוא ניתק את השיחה, שלח לה הודעה "לא להתקשר עכשיו. הכול טוב" והעביר את הטלפון למצב טיסה. מאז לא היה זמין.

לאחר שעלה לעמדת הקליעה על חומת המוצב, הבחין במחבלים רבים מתקרבים. נאור הגיב בקור רוח, מיד ירד למיגונית והזהיר את חבריו כי מאות מחבלים בדרכם לבסיס. כשטיל RPG שנורה לעבר עמדת הקליעה הרס אותה, מפקד המחלקה הורה לו לחזור לאזור המיגונית מול המגורים ולהילחם שם. נאור נלחם באומץ לב, בגבורה ובנחישות מעוררי השראה. הוא נכנס ויצא מהמיגונית, הסתער שוב ושוב עד שנפצע באורח אנוש מירי מחבלים.

חבריו פינו אותו ופצוע נוסף לתוך המיגונית, שם החובש הפלוגתי והלוחמים טיפלו בהם במשך ארבע שעות תוך שהם מנהלים קרב מטווח קצר. מחבלים שכיתרו את המיגונית זרקו לתוכה רימונים. שני רימונים ראשונים לא התפוצצו אך השלישי התפוצץ ונאור נהרג.

סמל נאור סיבוני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב גילת. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

קרדיט: