רס״ן במיל׳ איתמר ספיר ז״ל

איתמר ספיר ז״ל היה בן 27 בנופלו. הוא גדל ביישוב עלי, שירת כקצין וכסגן מפקד פלוגה בגדוד 7008, עוצבת חצי האש 551, ונפל בקרב בדרום לבנון בתאריך ג׳ בסיוון התשפ״ו, 19 במאי 2026. איתמר הותיר אחריו את רעייתו רואי ואת בנו הקטן מעיין, בן שנה וחצי בלבד.

איתמר לא היה רק חייל. הוא היה אדם, בעל, אבא, בן, אח וחבר. מאחורי הדרגה והמדים עמד בן אדם עם לב טוב, עם אהבת הארץ, עם אחריות גדולה ועם רצון לעשות טוב. אנשים שהכירו אותו סיפרו עליו כאדם שהקרין ביטחון, שקט ואחריות, אדם שאפשר לסמוך עליו גם ברגעים הכי קשים.

הוא בחר לשרת, להוביל ולהיות במקום שבו צריכים אותו. הוא לא עמד מהצד, אלא לקח אחריות. בתפקידו כסגן מפקד פלוגה הוא נשא על כתפיו לא רק את המשימה, אלא גם את הדאגה לחיילים שלו, את האחריות על חבריו, ואת השליחות להגן על עם ישראל. זו לא הייתה רק עבודה או תפקיד — זו הייתה דרך חיים של נתינה, אומץ ומסירות.

איתמר נפל בקרב בדרום לבנון, בזמן שפעל למען ביטחון מדינת ישראל. הוא יצא להגן על הבית של כולנו, על המשפחות, על הילדים, ועל העתיד שלנו כאן. הוא הקריב את היקר מכל — את חייו — כדי שאחרים יוכלו להמשיך לחיות בביטחון.

קשה להבין כאב כזה. קשה לחשוב על ילד קטן שיגדל בלי אבא, על אישה שאיבדה את בן זוגה, על הורים שאיבדו בן, ועל חברים שאיבדו אדם שהיה חלק מהלב שלהם. אבל דווקא בגלל הכאב הזה, חשוב לזכור מי הוא היה. לא רק איך הוא נפל, אלא איך הוא חי: באומץ, באמונה, בענווה, באהבה למשפחה, לחברים ולמדינה.

הסיפור של איתמר הוא סיפור של דור שלם של לוחמים שבוחרים לקום, להתגייס, להגן ולתת מעצמם גם כשזה קשה. הוא מזכיר לנו שהחופש והביטחון שלנו לא מובנים מאליהם. מאחוריהם עומדים אנשים אמיתיים, עם שמות, פנים, משפחות וחלומות.

היום, כשאנחנו מנציחים את איתמר ספיר ז״ל, אנחנו מבטיחים לא לשכוח. לזכור את הגבורה שלו, את המסירות שלו, את המשפחה שהשאיר אחריו, ואת המחיר הכבד ששילם למען כולנו.

קרדיט: hilai_501